וַיְהִ֣י יַעְבֵּ֔ץ נִכְבָּ֖ד מֵאֶחָ֑יו וְאִמּ֗וֹ קָרְאָ֨ה שְׁמ֤וֹ יַעְבֵּץ֙ לֵאמֹ֔ר כִּ֥י יָלַ֖דְתִּי בְּעֹֽצֶב׃
נתיבות עולם
"כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה). רצה לומר הכבוד ראוי אל החכמים העוסקים בתורה. ובמדרש (ילקו"ש ח"ב תתרעד) "ויהי יעבץ נכבד מאחיו" (דהי"א ד, ט), אמר ריש לקיש, קרא מראש דברי הימים אדם אנוש עד יעבץ, ואי אתה מוצא כבוד. וכשאתה מגיע עד יעבץ כתיב "ויהי יעבץ נכבד מאחיו", לפי שעסק בתורה, הוי "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון". וכבר בארנו זה אצל (אבות פ"ד מ"ו) "המכבד את התורה" במסכת אבות. וכל זה כי הכבוד מתיחס אל אשר הוא רחוק מן החמרי, כי החומר הוא בעל גנות וחרפה, כי מצד החומר נמצא הזנות ושאר גנות, ואילו השכל הנבדל מן החומר הוא הכבוד. ולפיכך ראוי לנהוג כבוד בחכמים עד שאמרה תורה (ויקרא יט, לב) "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", וחיבר בעל שיבה גם כן עם זקן. מפני שהשיבה מפני זקנתו מסולק מן הגשמי החמרי לעת זקנתו, עד שהוא קרוב להיות נבדל מן הגשמי. ולפיכך ראוי אל הכבוד גם כן, שכל אשר מסולק מן החמרי הוא ראוי אל הכבוד. ומפני כך נקרא יניק וחכים גם כן בשם "זקן" (קידושין לב:), ואין זקן אלא שקנה חכמה (שם). וכל זה מפני שבעל החכמה מסולק מן הגשמי, וכן הזקן בימים, ושניהם ראוים אל הכבוד.